עאבד נ' מחסני ערובה - נעמן בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע בעת אחסנתו אצל הנתבעים.

העובדות וטענות הצדדים בתמצית:

התובע היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה הבעלים או הזכאי להירשם כבעלים (על עובדה זו אדון בהמשך) של רכב מ.ר. 81-787-15 מסוג ב.מ.ווי (להלן: "הרכב").

ביום 11.12.01 נתפס רכבו של התובע בידי שלטונות המכס וזה הועבר לאחסנה אצל הנתבעת 2 ולאחר מכן לנתבעת 1 בסניף אשדוד עד לשחרור הרכב לידי התובע ביום 13.4.2004.

התובע טוען כי עם שחרור הרכב ביום 13.4.2004 הוא גילה כי קיימים בו נזקים רבים שלא היו בעת שנתפס ע"י שלטונות המכס, הנזקים הוערכו ע"י שמאי מטעם התובע בסכום של 19,485 ₪ (חוות הדעת צורפה לכתב התביעה המתוקן וסומנה נספח ה').

התובע טוען כי על הנתבעות לשאת בנזקים שנגרמו לרכבו מאחר ובכל התקופה מיום תפיסת הרכב ב- 2001 ועד לשחרורו ב- 2004, הרכב היה מאוחסן אצל הנתבעות בתשלום וגרימת הנזקים הינה תוצאה של רשלנות הנתבעות ו/או מי מטעמן ו/או מהפרת דיני השמירה החלים עליה, החובה הינה ביחד ולחוד או על כל אחת מהנתבעות בהתאם לחלקה כפי שייקבע בידי ביהמ"ש.

התובע טוען כי עלות התיקון בפועל של הרכב ביום תפיסת הרכב הייתה 13,000 ₪ (לאחר שתיקן את תביעתו בסיכומיו) .

הנתבעת 2 טענה כי התובע קיבל את הרכב לידו ביום השחרור ולא מחה על מצב הרכב ולא העלה טיעון כלשהו ביחס לנזקים ולכן הוא מושתק מלהעלות טענותיו לאחר מכן כמו כן הנתבעת 2 טוענת כי מכל מקום אם נגרמו נזקים לרכב הרי האם נגרמו לאחר שיצא הרכב מחזקתה של ממ"ן על ידי אדם או גוף אחר שממ"ן אינה אחראית עליו, בנוסף הנתבעת 2 מסתייגת מסכום הנזק הנטען והיא טוענת כי מדובר בסכום מופרז ולא אמיתי.

הנתבעת 1 טוענת כי אין לתובע עילה נגדה באשר מי שתפס את הרכב וחילטו הינו מדינת ישראל אגף המכס והרכב הועבר תחילה למחסני ממ"ן ובעת שהרכב היה בחזקתה לא נגרם לו כל נזק. בנוסף טענה כי בעת שהרכב היה מאוחסן אצלה קיבלה הוראה לאפשר לאנשי מז"פ מהמשטרה לערוך חיפוש ברכב ואלו נכסו ועשו חיפוש מורחב שנמשך מעל לשעה, ויכול והם אלו שגרמו לנזק הנטען או לחלק ממנו.

דיון ומסקנות:

תחילה נסלק מדרכנו את טענת הנתבעים אודות אי בעלותו של התובע ברכב:

הנתבעות טענו לאורך כל הדרך כי אין לתת לתובע את מבוקשו, בין היתר, מאחר ואינו הבעלים הרשום של הרכב נשוא התביעה.

אין בידי לקבל טענות אלו, באשר הן נטענו בחוסר תום לב.

ראשית, התובע העיד, ואני מאמין לו בנקודה זו כי הוא רכש את הרכב מהבעלים הרשום שהינו מר לוין יעקב וכי מר לוין לא נכח להעיד מאחר והוא לא הצליח לאתרו . (עמ' 10)

שנית, אין צורך להכביר במלים על כך כי הרישום במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי בלבד וכי אם הנסיבות תומכות במצב עובדתי אחר יש להעדיפו על פני הרישום.

המדינה הכירה בכך שהתובע הוא הבעלים של הרכב ; הרכב חולט מידיו לאחר שזה זומן לחקירה באגף המכס, בגין אי תשלום מסים וכופר לסילוק חוב המס הרובץ על הרכב, המדינה נקטה בהליכים משפטיים בבית משפט השלום בנצרת נגד הנתבע בגין החוב ועימו הגיעה להסכם בדבר תשלום המסים והכופר אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 19.1.2004 כפי שמופיע בהעתק פסק הדין שצורף לכתב התביעה המתוקן, עובדה אשר ידועה היטב לנתבעים וממנה ניתן ללמוד כי אין חולק כי התובע הוא הבעלים של הרכב או הזכאי להיות הבעלים הרשום.

שלישית, הרכב שוחרר ב- 2004 לידי התובע בהוראת המדינה , הנתבעת 1 לא מחתה על העובדה כי התובע הוא זה שמקבל את הרכב,לא נרשמה הסתייגות במקום כלשהו ובעצם היא מסרה את הרכב למי שהיא סבורה שהוא הבעלים של הרכב. לבוא בטענות אודות היותו הבעלים של הרכב בשלב של התביעה הינו חוסר תום לב מובהק שיש לדחותו על הסף.

הליך תפיסת הרכב ואחסנתו:

תחילה ובטרם אבחן סוגיה זו יש לדחות טענת הנתבעות בדבר ריבוי החותמות המופיעות על נספח ב' לתצהיר התובע, ולקבוע כי מדובר בטופס לאחסנה/../למסירת טובין מטעם ושל אגף המכס והמע"מ, ועליו פרטי אחסנת הרכב ומסירתו החל מיום התפיסה ועד השחרור. לכל פעולה נדרש אישור שלטונות המכס ובכל פעולה מופיע על הטופס אישור שלטונות המכס כשבכל פעם נדרש אישור מאגף המכס, זה הטביע חותמת ואישר את הדרוש אישור, כך אושרה קליטת הרכב בממ"ן צפון ביום 12.12.01 ואילו ביום 27.12.01 ניתנה הוראה בידי רכזת המכס בחיפה גב' אתי טורק להעביר את הרכב לממ"ן לוד עם חותמת וחתימה שלה, ואילו ביום השחרור ב- 13.4.04 ישנה חותמת מטעם בית המכס בחיפה (של דלי מרק מרכז בודקים בבית המכס).